עדי אפעל-לאוטנשלגר תקנה והוראה.
הספר שלפניכם מנסה להציע, מחדש, את האופציה השניונית (דואליזם) במטאפיזיקה כבסיס לפילוסופיה של המתודה ולמחשבת ההוראה. בעוד אנו שוקדים על
מלאכת הריבוי והפלורליזם, נדמה שהדבר המבעית ביותר, המצמרר ביותר, המצריך אינטנסיביות עצומה של אינטואיציה על מנת לסבלו, השולח את המחשבה להתמודדות עם פשטות ומורכבות בלתי נסבלת, הוא מציאותם של שניים. ברם, כל תהליך של הוראה חובק בתוכו לפחות שניים, לומד ומלמד. מחשבה ומושא. תלמיד ומורה, מורה וכיתה. בתוך המצב החינוכי אנחנו מוצאים שוב ושוב את שדה המפגש הזה.
מלאכת הריבוי והפלורליזם, נדמה שהדבר המבעית ביותר, המצמרר ביותר, המצריך אינטנסיביות עצומה של אינטואיציה על מנת לסבלו, השולח את המחשבה להתמודדות עם פשטות ומורכבות בלתי נסבלת, הוא מציאותם של שניים. ברם, כל תהליך של הוראה חובק בתוכו לפחות שניים, לומד ומלמד. מחשבה ומושא. תלמיד ומורה, מורה וכיתה. בתוך המצב החינוכי אנחנו מוצאים שוב ושוב את שדה המפגש הזה.
מתוך נקודת המוצא הזו של השניים, בוחן הספר את ההוראה, שהיא גם ראשית לכל, ההוראה העצמית, האוטו-דידקטיקה. יסודה של הפרקטיקה החינוכית ביחס בין השניים מופיע אם כן גם כקרע בתוך האדם עצמו. תפקידו של החינוך אינו למלא ולטשטש את הקרע (כפי שנעשה בדרך כלל) אלא דווקא להבחין אותו ולתת לו צורה. הקרע הזה בין שניים הוא מה שמגדיר חיים אנושיים – קרע שממשיך ודורש מאיתנו ללמוד, כלומר ללמד. הוא גם מה שמכריח אותנו לקשור את עצמנו בסבכי תקנות שונים ומשונים, רצועות של הרגלים ותקנתם, תקנות שדינן להיות.
דר עדי אפעל-לאוטנשלגר מחזיקה בשני דוקטורטים, מאוניברסיטת תל אביב (תולדות האמנות) ומאוניברסיטת שטרסבורג (פילוסופיה). כיום היא עמיתת מחקר והוראה במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן והיא מלמדת באוניברסיטת תל אביב ובמכללת בית ברל, ועוסקת בתיאוריה ובפרקטיקה חינוכית. היא הייתה עמיתת מחקר והוראה באוניברסיטת קלן בין השנים 2010-2017.
בין ספריה:
Figural philology: Panofsky and the science of Things (Bloomsbury, 2016)
Hegel and Schelling in Early Nineteenth Century France (Springer 2023)
